מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא מוותרת והולכת עד הקצה כי צריך, כי אני חייבת, כי התחייבתי, כי אני רוצה. כי אני מאמינה שאני יכולה, כי אין לי ברירה. השאלה היא האם כל זה נכון?
לפעמים זה נכון. מטלות, עבודה, שגרת היום, תשובות שחייבות להינתן, מסמכים שחייבים לצאת, הבטחות שניתנו ויש לעמוד בהם, חלומות להגשים. מהצד השני, יש דברים שאפשר לעשות אחרת. יש דברים שכדאי להם שיחכו. חישוב מסלול מחדש זה משהו שעושים על בסיס קבוע. ועזרה. פשוט לבקש עזרה. "אבל ביקשתי, ואין" בטח תגידו לי ונכון, לפעמים אנחנו לבד במה שאנחנו עושים ורוצים, לפעמים יש מי שמוריד אותנו רק שלפעמים יש מי שמפתיע ומרים אותנו הכי גבוה שיש.
אז עוברים לתכנית ב' שזה אומר להתייעץ, לקבוע סדרי עדיפויות ולהחליט על מה מוותרים עכשיו כדי שאפשר יהיה לעשות אחר כך. אבל!!! בכל מקרה, לא מוותרים עלינו.
ולמה אני משתפת אתכם בכל זה? הרהורים שלי עם עצמי מהחודש האחרון. חייבת לישון ולאור ריבוי המטלות שלקחתי על עצמי ופרויקטים קצת התבלבלתי עם עצמי. בלת"מים שנכנסו ו"הייתי חייבת". וחלומות שרוצה להגשים כאן ובאופן פרטי. כשחושבים על זה, ככה זה גם עם הטרשת הנפוצה שלנו.
גמישות מחשבתית.
מציאת פתרונות, מציאת מקום לקטר קצת כדי שיהיה מקום לנשום ולהמשיך קדימה, רשימות וקביעת סדרי עדיפויות. ולא לא מתכוונת להפסיק להשתגע, לא מתכוונת להפסיק לבקש עזרה (לפעמים לקבל ולפעמים לקבל את הלא) אבל כן מתכוונת למצוא את הדרך להשתגע ביתר קלילות :) ללמוד להגיד יותר לא ולבחור.
לבחור אחרת.
כבר עשיתם תרגילי גמישות הבוקר?
הצטרפו אל MS ישראל: לדעת להתמודד לחיות
כי כבר לא צריך להתמודד לבד!!!
אני כאן בשביל כל אחד ואחת.
רוצים לדעת עוד על חיים עם טרשת נפוצה? מכירים אנשים שחיים עם טרשת נפוצה? רוצים לשאול שאלות, להתייעץ, להצטרף לקבוצה הסודית שלנו?
מוזמנים לפנות אלי. אני לרשותכם ענת אילון
054-4522572
anat@ms-israel.co.il